<h1>ארחות חיים הלכ' עניית אמן סימן ג'</h1>
<h2>דף מז.</h2>
וששאלתם מאחר ששנינו העונה אמן אחר ברכה שאין שומע הזכרת השם זהו אמן יתומה מהו לענות אמן אחר הרחמן דברכת המזון ועל אמנים שבקדיש אני שמעתי מבית מדרשו של רבינו יעקב העונה אמן יתומה זהו העונה אמן שלא שמע שום ברכה אלא שמע אחרים עונין אמן וכן משמע כדאמרי' במסכת סוכה כיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין והיו יודעים שהגיע שעה לענות אמן. ופריך עלה בירושלמי והתניא העונה אמן יתומה וכו' ההיא ברכה דלא מיחייב לברוכה כגון ברכות של י"ח שכבר התפללו כל א' וא' בצבור לעצמו אלמא לאו היינו אמן יתומה שלא שמע כגון אלו שלא שמעו הברכה אלא המניף בסודר היה מודיעם וכ"כ הר' יום טוב שאם אינו בא לצאת ידי חובה לית לן בה וכן נהגו בבית שבוע הבן ואריך ע"כ. ואני ראיתי בתשובת הגאונים ז"ל שמותר לענות אמן אחר הרחמן וכן הוא מפורש נמי בה"ג וכן עיקר שלא לחנם תקנו רבותינו שבבבל דאמרי אמן ביתגדל ועוד מצינו בירמיה שאמר אמן אחר בקשה כן יעשה ה' וא"ר יוסי בר חנינא אמן יש בו אמונת דברים כלו' שיבקש רחמים מאת ה' שיתקיימו דבריו וכשם שירמיה אמר אמן אחר דברי רצוי כך אנו אומרים אחר דברי תחנה כגון אחר הרחמן דברכת המזון ויהא שמיה רבא שבקדיש. כתב הרמב"ם ז"ל העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה. והעונה אמן אחר ברכה שהיא סוף הברכות הרי זה משובח כגון בונה ירושלם בברכת המזון ואחר ברכה אחרונה של ק"ש של ערבית וכן בסוף כל ברכה שהיא סוף כל הברכות עונה אמן אחר עצמו ע"כ. ומ"ש ז"ל העונה אמן אחר בונה ירושלם הרי זה משובח י"א כי הטעם כדי לחלק בין ג' ברכות של תורה וברכה רביעית שהיא מדרבנן. ומזה הטעם ג"כ אמרו באמן שאחר ישתבח ובאמן שאחר גאל ישראל ואין זה נכון כי בסוף כל הברכות שבעולם יש לו לענות אמן כגון אחר סיום התפלה כשיגיע להמברך את עמו ישראל בשלום, וכן בסוף יהללוך ובסוף ק"ש שחרית וערבית ואין בזה הפסק כיון שצריך לאומרו וכן כתבו הר"ש והר"ח ז"ל. ועוד כתבו הגאונים רבי' יהודה ורבינו האיי ז"ל שאחר אכילת הפירות גם כן צריך לענו' אמן בסוף הברכה שאחר אכילתן כיון שהוא סוף הענין ראוי לענות אמן וכן נמי אחר קריאת התורה. וכן נמי כתב הר"ש ז"ל ומ"ש בתוספתא העונה אמן אחר ברכת הפירות ואחר ברכת המצות הרי זה דרך בורות לא אמרו אלא בברכה ראשונה שאם יענה אמן קודם אכילת הפרי או קודם עשיית המצוה נראה כמפסיק ולכך אמרו שזה דרך בורות שאין זה הדרך נקרא סוף ברכה אבל אחר ברכה אחרונה ודאי צריך לענות אמן שהרי זה סוף ענין וברכות הרואה שאין הפסק בין הברכה והראיה עונה אמן. וכן פסקו רבוותא. והרמב"ם ז"ל חולק על כל זה ואמר כי משז"ל העונה אחר ברכותיו הרי זה משובח זהו כשאומר שתי ברכות מחוברות או יותר אבל בברכה אחת לבד אין לו לענות אמן אחריה. והר' יונה כתב שיותר נראין דברי הגאונים רב יהודאי ורבינו האיי שאחר כל ברכה אחרונה צריך לענות אמן שסוף ברכה, ברכה נקראת ובשחרית עונין אמן אחר גאל ישראל וכן אחר ברכה אחרונה של ברכת הפירות אע"פי שאינה אלא ברכה אחת. וכן דעת הירוש'. וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל. ואחר הבוחר בעמו ישראל באהבה שהיא ברכ' שלפני ק"ש שחרית ואחר אוהב עמו ישראל באהבה של ערבית כתב הרמב"ם ז"ל שאין לענות אמן כיון שהברכו' באות על ק"ש שאין להפסיק בין הברכה והמצוה וכן נמי דעת הר"מ נ"ע והרמב"ן ז"ל. וביאר הרמב"ן עוד שאין לומר אל מלך נאמן לפי שאל מלך נאמן הוא נוטריקון של אמן והוא במקום אמן וכתבנו שאין להפסיק בין הברכות וק"ש באמן וכן דעת רוב הגאוני' וכן נהגו בכל גלילות קטלוני"א וארגו"ן בק"ש שלא לאומרו כלל. והרמ"ה כתב דהיכא דקדים וחתים מקמיה ש"צ כי הדר שמע ברכה מפי ש"צ מצוה לענות אמן ואין זה עונה אחר ברכותיו אלא שומע ברכה מפי אחר הוא והפסק' לא הויא כשאלת שלום דמפסיק בין שניה לשמע ישראל אבל היכא דלא הוי הכי הוי הפסק כ"ש אל מלך וכו' עכ"ל.
